פס"ד במחלוקת על אופן חלוקת חלקה בין בעלי זכויות חקירה

גדר המריבה וגדר המחלוקת

ריב עתיק יומין ניטש בין התובעים לנתבע 1 (להלן- הנתבע), שהינם בעלי זכויות חכירה בחלקה 56 גוש 4272 (להלן- החלקה),  באשר לאופן חלוקת החלקה בניהם. מחלוקתם של הצדדים העסיקה ערכאות רבות אך דומה כי על אף שכך היא טרם יושבה.

עיקרה של המחלוקת נוגע לגדר - חומת אבן בגובה של כ - 1.80 מ' (להלן - הגדר) שנבנתה ע"י התובעים כחוצץ בין מגרשם למגרשו של הנתבע 1 (להלן - הנתבע).

בתובענה שלפני עותרים התובעים לכך שביהמ"ש יורה על אכיפת הסכם אשר נחתם בין הצדדים ביום 20.8.98 (להלן - הסכם החלוקה) אשר משמעותו, כך להבנתם, הינה כי הגדר תיוותר במקומה ותשמש כקו גבול בין מגרש התובעים למגרש הנתבע. לחלופין עותרים התובעים לאכיפת פסק הבורר אשר אושר ע"י ביהמ"ש המחוזי ביום 21.10.02 (להלן- פסק הבורר) אשר אף הוא מורה, כך להבנתם ולטענתם, כי יש להותיר את הגדר במקומה.

הנתבע טוען מנגד כי הסכם החלוקה אינו מתייחס כלל לגדר המפרידה בין מגרשי התובעים והנתבע אלא לגדר שבין מגרשי התובעים והנתבע יחדיו למגרש הנתבעת וככזה אין בו להשפיע על מיקום הגדר שבמחלוקת. לגרסתו, ע"פ פסק הבורר, יש להרחיק את הגדר כחצי מטר לתוך שטחם של התובעים כך ששטח מגרשו יהיה כ - 508 מ"ר במקום 497 מ"ר כפי שהוא כעת.

ובקיצור מילין -  התובעים עותרים לכך שהגדר תיוותר במקומה ותשמש כקו הגבול בין מגרשם למגרשו של הנתבע ואילו הנתבע טוען כי יש להרחיק הגדר כחצי מטר לתוך מגרשם של התובעים ובכך להרחיב את שטח מגרשו שלו .

אותם כחמישים סמ' לכאן או לכאן העסיקו אין ספור ערכאות, כפי שיפורט להלן, ודומה כי  ידם של הניצים עודה נטויה. מכל מקום, מעת שנדרשנו אף אנחנו לישב על מדוכתה של גדר המחלוקת ניישב הדברים כפי השגתנו והבנתנו.

קיצורן של העובדות הנדרשות לנדון

המסכת העובדתית העומדת מאחורי הסכסוך שבין הצדדים ארוכה, פתלתלה וסבוכה. על מנת להקל על הקורא נביא אך ורק את עיקרי העובדות הנדרשות לעניין שלפנינו  -

1.               התובעים הינם בני זוג. התובע 1 (להלן - התובע) הינו אחיו של הנתבע ואילו הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) הינה דודתם של התובע והנתבע.

2.               חלקה המערבי של החלקה היה שייך להורי התובע והנתבע (להלן- ההורים) ואילו חלקה המזרחי שייך לנתבעת. בין ההורים לילדיהם הוסכם כי החלקה שבבעלותם תעבור לידי התובע וזה יעביר לנתבע חלק מסוים ממנה.

ביום 29.12.88 נחתם בין התובעים לנתבע הסכם בו הוסכם, בין השאר, כי התובעים יעבירו לנתבע במתנה וללא תמורה מגרש בשטח של 546/1455 מהחלקה. ההסכם מסדיר אף את יחסי השיתוף בין הצדדים בחלקה.

3.               על אף אותו הסכם נפלו מחלוקות שונות בין הצדדים בכל הקשור לישומו. כיוון שכך פנו התובעים והנתבע להליך של בוררות לפני הבורר עוה"ד אברהם דהן.

4.               ביום 22.2.96 ניתן פסק הבורר (להלן- פסק הבורר), וביום 21.10.02, אך ורק מספר שנים לאחר הינתנו, אושר, לבקשת הנתבע, פסק הבורר ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל אביב. בפסק הבורר נקבעו מספר קביעות החשובות לעניינינו -

האחת - נקבע כי בעת החלוקה בפועל של החלקה בין התובעים לנתבע יהיה מגרשו של הנתבע בשטח שלא יעלה על 508 מ"ר והוא ישתרע "מקו ההפקעה עד לקו השירותים".

השנייה - כיוון שבין לבין בנו התובעים את הגדר המפרידה בין מגרשם למגרשו של הנתבע, ומיקומה של זו לא תאם לחלוקה שהוצעה ע"י הבורר, קבע הבורר כי באם השטח מהגדר והלאה לקצה מגרשו של הנתבע לא יפחת מ- 500 מ"ר (לא כולל שטח ההפקעה שבעורף החלקה) תוותר הגדר במקומה, ואולם באם שטח מגרשו של הנתבע יהיה קטן מ - 500 מ"ר הוא יהא רשאי לדרוש מהתובעים את הריסת הגדר ולקבל מגרש ששיטחו אינו קטן מ - 508 מ"ר.

עוד צוין בפסקו של הבורר כי באם אופן החלוקה שנקבע על ידו יעורר חילוקי דעות עם הנתבעת, שחלקתה גובלת לחלקת האחים, יהא התובע חייב לפתור את המחלוקת על חשבונו שלו ובמידת הצורך אף להעביר משטח מגרשו שלו לנתבעת (ראה סע' 15 לפסק הבורר).

5.               את פסקו מסיים הבורר בתקווה "כי פסק זה יסיים את הסכסוך הממושך שהיה בין שני האחים, ויחזיר את האחווה והשלום בניהם".

לדאבון הלב לא שלום ולא אחווה באו לאחים אחר פסקו של הבורר, כי אם ריב מצה ומדון.